הנידון : דמי מחלה
גירסת word להדפסה

במסגרת חוזרי המידע הנשלחים ללקוחותינו מצורף בזה מידע בדבר דמי מחלה.

1. חוק דמי מחלה תשל"ו 1976 נכנס לתוקפו ביום 1 באוקטובר 1976. בתקנות דמי מחלה (נוהלים לתשלום דמי מחלה) תשל"ז 1976 נקבעו הנהלים לתשלום דמי המחלה ופרטים משלימים נוספים.

2. החוק חל על עובדים שזכאותם לדמי מחלה לא הוסדרה בהסכם עבודה קיבוצי, או מכח צו הרחבה עובד שיש לו חוזה עבודה אישי או שנהוגים במקום עבודתו תנאים שונים מאלה שבחוק דמי מחלה, רשאי לבחור בין הזכויות המוסכמות או הנהוגות לבין אלה שנקבעו בחוק.

3. עובד הנעדר מעבודתו עקב מחלה, זכאי לקבל ממעבידו דמי מחלה. מכח החוק, אין משלמים דמי מחלה עבור יום המחלה הראשון. החל מיום המחלה הרביעי ואילך זכאי העובד לדמי מחלה בשיעור של 75% משכר העבודה לו היה זכאי אילו המשיך לעבוד, בעוד שעבור היום השני והשלישי למחלה הוא זכאי למחצית דמי מחלה (ז.א. ל – 37.5% משכר העבודה) . הרכיבים המובאים בחשבון לצורך קביעת שכר העבודה הם: תוספת ותק, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית או מקצועית וכן תוספת יוקר או פיצויי התייקרות. מקום בו שכר העבודה אינו מתחלק לרכיבים – יובא בחשבון השכר המשתלם בעד עבודה רגילה.

4. עובד הנעדר מעבודתו עקב מחלה חייב למסור למעבידו (בעצמו או ע"י אחר) הודעה על מחלתו, תוך שלושה ימים מתחילתה ועל אורכה המשוער של ההעדרות. חובה זו מוטלת על עובד שמעבידו הביא לידיעתו קיום חובה זו. עובד הדורש תשלום דמי מחלה חייב להמציא למעביד תעודה רפואית ובה פרטי החולה (שמו ומספר זהותו) התקופה שבה לא היה העובד מסוגל לעבוד עקב מחלה, אם העובד אינו מסוגל עדיין לחזור לעבודתו – התקופה המשוערת של אי כושר; פרטי הרופא (שמו ומענו) ותאריך הוצאת התעודה. עובד החבר בקופת חולים ימציא תעודה ובה פרטים דלעיל מטעם הקופה או מאושרים על ידה. מעביד החולק על תוכנה של תעודה רפואית שלא ניתנה ע"י קופת חולים רשאי לדרוש להעמיד את העובד לבדיקה רפואית והעובד חייב להיענות לדרישה.

5. העובד זכאי ליום וחצי מחלה בגין כל חודש עבודה מלא מיום תחילתו של החוק (1.1.76) או מיום תחילת עבודתו אצל המעביד, או באותו מקום עבודה – הכל לפי המאוחר יותר. מקסימום הצבירה – 90 יום.
כחודש עבודה מלא נחשב חודש עבודה בו עבד העובד 25 יום. עבודה בחלק מחודש מזכה בימי מחלה יחסיים. לגבי עובד במשכורת חודשית נקבע כי תקופת המחלה כוללת ימי מנוחה שבועית וחגים, בעוד שלגבי עובד בשכר יומי אין תקופת המחלה כוללת ימי מנוחה שבועית וחגים. נקבעו כללים לחישוב ימי מחלה לגבי "עובד לסירוגין" – היינו עובד שאינו עובד עבודה מלאה אצל אותו מעביד; אם טרם מחלתו עבד אצל אותו מעביד פחות משלושה חודשים תיחשב תקופת המחלה כל ימי מחלתו (למעט ימי מנוחה שבועית וחגים) כפול היחס שבין הממוצע השבועי של ימי עבודתו בתקופת עבודתו שקדמה למחלה לבין שש; עבד למעלה משלושה חודשים – תיחשב תקופת המחלה כל ימי מחלתו – כנ"ל – כפול היחס שבין הימים שעבד העובד ברבע שנה של עבודה המלאה ביותר שבשנים עשר חודשים שקדמו למחלה לבין ימי העבודה באותה רבע שנה.

מכח התקנות אין מובאות בחשבון בחישוב תקופת הזכאות הפסקות בעבודה בגין:
1. יום מנוחה שבועית או חג.
2. אימון לשירות עבודה.
3. ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם העובד.
4. תקופת חופשת לידה על פי חוק עבודת נשים, כך שדין תקופת ההפסקה מסיבות אלה כדין תקופת עבודה לצורך חישוב תקופת הזכאות לדמי מחלה.